המוקדניות הן אלו שמתקשרות לכל לקוח ולקוח ומבקשות ממנו חוות דעת על השירות שהוא קיבל מבעלי המקצוע באתר. מעבר לעובדה שזה למעשה מרכז העשייה של מידרג, הן גם אלו שמדברות עם הלקוחות בפועל, והן אלו שכולכם מכירים   אגב, לא מעט מוקדניות שהתחילו את דרכן במוקד התקדמו הלאה, וביניהן – ורד, שהפכה לסמנכ"לית, הדר, שהיום כבר מנהלת את המוקד, רותי, נעם וגילה, שהפכו למתכנתות בצוות הפיתוח והרשימה עוד ארוכה.

צוות הסטודנטים של המחלקה העסקית אחראי למצוא את בעלי המקצוע הטובים ביותר ולהעביר אותם תהליך בדיקה קפדני, שבסופו בעל העסק עולה (או לא עולה) לאתר.

 אז... מי אתן?

הן בגילאי 25-28, חלקן סטודנטיות בשנה האחרונה לתואר הראשון, ואחת מהן סיימה. שלוש מתוכן עובדות במוקד ואחת בצוות הסטודנטים במחלקה העסקית.

תכירו: רות כספי, סטודנטית לריפוי בעיסוק באוניברסיטה העברית, שרה טוביה, סיימה לימודים בסוציולוגיה, כלכלה ומנהל עסקים באוניברסיטת בר אילן, גילי גורדון, סטודנטית לתקשורת צילומית במכללת הדסה ושרה צורי, סטודנטית לניהול משאבי אנוש במכללת ספיר, שעובדת היום במחלקה העסקית . כולן עובדות במידרג מעל שנה ושרה טוביה כבר סוגרת 3.5 שנים איתנו.

רות ושרה טוביה חיו בירושלים מאז ומתמיד. לעומתן, שרה צורי וגילי עלו לרגל מקרית גת ועין עירון, שזה מושב ליד פרדס חנה אם שאלתם. "בעלי ירושלמי אז עברתי לגור כאן", מספרת שרה. "עכשיו אני מאוד אוהבת את ירושלים אבל בהתחלה היה לי קשה. הרבה יותר אינטנסיבי פה מקרית גת, יש הרבה יותר תנועה, רעש ועומס, וזו אוירה שונה." לגילי הייתה חוויה אחרת מהעיר: "תמיד רציתי ללמוד בירושלים כי רציתי את החוויה של לגור פה. נורא שמחתי כשמצאתי כאן משהו שאני רוצה ללמוד. בירושלים יש סצנה מגניבה, אבל אני לא חושבת שניצלתי אותה עד הסוף."

גילי גורדון

 אומרים על דור ה-Yשהוא שאפתן, מתעסק בכמה דברים במקביל, ומנסה כל הזמן לאזן בין חיים ועבודה. ואכן, צוות המוקדניות והסטודנטים במחלקה העסקית מורכב כמעט כולו מסטודנטיות שמשלבות בין עבודה, לימודים וחלקן אף עם בית וילדים. איך עושים את זה?

"האמת שזה קשה" נזכרת שרה צורי. "כשרק התחלתי לעבוד, הייתי מסיימת ללמוד בספיר, שזה בכלל בשדרות, בשעה 13:00, ואז נוסעת לירושלים ומגיעה לפה למשמרת עד הערב." גילי, שלאחרונה הייתה עסוקה בתערוכה של פרויקט הגמר שלה, צוחקת ואומרת "בואי נגיד שבחודשיים האחרונים בקושי הגעתי לעבודה בגלל פרוייקט הגמר שלי בלימודים וזה בכלל מזל שהצלחנו לתאם את הראיון הזה. הקטע הוא שכולן פה במוקד סטודנטיות, אז מתחשבים בתקופות הלחוצות שלנו".

שרה טוביה נזכרת בהתמודדות מאתגרת במיוחד: "בשנה ב' של הלימודים ילדתי. זה היה בדיוק בתקופת מבחנים ואחרי שלושה שבועות כבר ניגשתי למבחן. היום שום דבר לא קל. היה לי ברור שאני ממשיכה עם הלימודים ולא זורקת את זה לפח... עם המון עזרה חזרתי אחרי הלימודים גם לעבודה". כולן מסיימות עכשיו את התואר ומחכות כבר לתקופה של אחרי, שאמורה (לפחות זה מה שאומרים) להיות רגועה יותר.

שרה טוביה

 ראיונות העבודה למידרג ידועים באורך שלהם ובייחוד שלהם -  בכל ראיון נמצא נוחם, המנכ"ל. מה הדבר שהכי זכור לכן מהראיון עם נוחם?

שרה טוביה: "אני זוכרת שבאותה תקופה ירד שלג, וורד (הסמנכ"לית) התקשרה אליי ואמרה שהיא יודעת שמושלג בחוץ אבל אם בא לי אני מוזמנת, זה הצחיק אותי. היה לי ראיון של 45 דקות! הופתעתי- את מגיעה לתפקיד של מוקדנית ואת לא מצפה לראיון כזה. אבל מהראיון הבנתי שזה מקום ערכי ואידיאולוגי שחשוב לו מי יהיו הבנות שיעבדו פה."

"בראיון נוחם ביקש ממני להמליץ על ספר שקראתי", מספרת גילי, "בתכל'ס, הספר האהוב עליי בעולם זה הארי פוטר, אבל לא רציתי לצאת ילדה אז אמרתי לו שם של סופר שאני נורא אוהבת שיש לו ספרים רק באנגלית. אז נוחם אמר: יופי, את תוכלי לענות כאן לשיחות באנגלית. הוא לא ידע שבדיבור באנגלית אני מגמגמת, חשבתי לעצמי שכבר היה עדיף להגיד הארי פוטר."

 עבודה מול אנשים היא לא תמיד פשוטה, ועבודה מול לקוחות ובעלי העסקים באתר יכולה להיות לא פעם מאתגרת. איפה האתגר שלהן בעבודה?

"קורה שיש חוות דעת לא חיובית ובמקרים כאלה אני משתדלת להיות מאוד אמפטית ללקוח", מספרת רות. "לפעמים הם מבקשים שהיא לא תתפרסם כי הם לא רוצים לפגוע בבעל המקצוע. אני מאוד מבינה מצד אחד, ומצד שני אני מנסה להסביר להם שזה חשוב לשמור על האתר אמין ושאם הם לא יתנו את המשוב אז אנשים לא ידעו. ממש חשוב לנו לפרסם את המשוב במצב כזה, גם אם זה אומר לפרסם בלי השם של הלקוח כדי שהוא ירגיש בטוח."

רות כספי

אם יצא לכם לענות לטלפון מאחת המוקדניות, בטח לא תיארתם לעצמכם כמה מאתגרת העבודה שלהן, כמה שיחות היו להן במשמרת וכמה לקוחות כבר ניתקו להן את הטלפון בלי להבין אפילו את מטרת השיחה. "מלא אנשים לא נותנים לך בכלל את ההזדמנות להסביר מי את ולמה את מתקשרת וישר עונים "לא רלוונטי", מסבירה שרה טוביה. "הם רגילים למוקדי מכירות וסקרים והם מראש חסרי סבלנות. זה ממש מאתגר, כי הלקוחות האלה לא תמיד מבינים שבלי המשוב שלהם – הלקוחות הבאים לא יקבלו את התמונה המלאה".

"אצלי האתגר הוא שונה", מציינת שרה צורי. "האתגר שלי הוא למצוא עסקים באמת איכותיים לאתר. לפעמים אני מדברת בטלפון עם בעל עסק שנשמע ממש טוב ואיכותי, אבל אז מתחילים איתו את התהליך של הבדיקה – הוא שולח לנו חשבוניות של לקוחות ואנחנו מתקשרים אליהם באקראי ושואלים אותם איך הוא היה. פתאום את מגלה ציונים נמוכים ואנשים לא מרוצים. אני מנסה להסביר לכל אחד למה הוא לא מתאים לאתר ולהיות סבלנית. היה לי גם מקרה של בעל מקצוע ששיקר לנו והחלטנו לא לקבל אותו לאתר. הסברתי לו שאנחנו עובדים על בסיס של אמון וברגע שהוא פגע לנו באמון אנחנו לא יכולים לסמוך עליו שוב. אנחנו לא מייפים את המציאות."

שרה צורי

מה אתן אוהבות בעבודה?

גילי: "אני מאוד אוהבת כאן את הגיוון של האנשים. כשאני נכנסתי היו כאן הרבה בנות מבצלאל וזה היה כיף, אבל גם עכשיו כשיש הרבה אמהות וסטודנטיות מתחומים אחרים אני מסתדרת איתן כי הן אחלה בנות. כשאני רואה מודעות דרושים שרשום בהן "אוירה חמה ומשפחתית" זה אף פעם לא נראה לי אמין, אבל כאן זה באמת ככה".

רות מציינת את העובדה שהמוקד הוא לא מוקד מכירות. "לא הייתי נהנית לשווק דברים שאני לא מאמינה בהם בהכרח, אבל במידרג אני מאמינה, ואני בעצמי השתמשתי בכמה בעלי מקצוע מהאתר. לי זה ממש היה חוויה מתקנת מכל מיני עבודות שעבדתי בהן בעבר." גם גילי נזכרת שהיתה צריכה בעצמה אינסטלטור, ופתאום הבינה את הצד של הלקוחות ואת הבלבול כשצריך להזמין מישהו הביתה. "אני בתור אישה לא הרגשתי נוח להביא גבר הביתה כשאני לבד, אז כשהגיע מישהו ממידרג מראש אמרתי לו שאני מהאתר, ככה הרגשתי בטוחה יותר."

שרה טוביה, שעובדת בעיקר מהבית, דווקא מרוצה מהיחס לאמהות: "אני אישית בתור אמא מאוד אוהבת את זה שהדר (מנהלת המוקד) היא אשה וגם אמא בעצמה. הייתה תקופה שקראו לי מהגן כל יום כי הבת שלי הייתה חולה. כבר לא היה לי נעים לצאת למרות שלא הייתה לי ברירה אחרת, אבל הדר תמיד קיבלה את זה בהבנה ונתנה לי את התחושה שזה בסדר, וזה מאוד לא מובן מאליו. ואני יודעת שאני בטוח לא אמצא את זה במקום אחר."

 ומהצד השני - מה הסיפור הכי מוזר שיצא לכן להיתקל בו?

"לא מוזר אבל מפתיע" אומרת שרה צורי: "רוב בעלי המקצוע שאנחנו עובדים איתם הם גברים, ואם יש נשים שעובדות איתם הן בדרך כלל לא יוצאות לשטח. לא מזמן נתקלתי באינסטלטורית! זה הפתיע אותי ושימח אותי מאוד. הלוואי שיהיו יותר כאלה". "לי יוצא הרבה לדבר עם מפורסמים, ופעם אחת דיברתי עם מישהו וכששאלתי אם הוא מוכן שחוות הדעת תפורסם עם השם שלו הוא אמר שכמובן כי אנשים מיד יזהו אותו. הייתי נחמדה אבל לא היה לי מושג מי זה אז תוך כדי שאני מדברת איתו נכנסתי ובדקתי בגוגל, הסתבר שזה היה מנחה מוכר מהטלויזיה ורק אני לא הכרתי" מספרת רות.

 

  ומה השאיפות לעתיד?

כמו שכבר אמרנו, ארבעתן מסיימות ממש עכשיו תואר ראשון ויש להן חלומות גדולים, כל אחת בתחומה. אז מה יקרה איתן הלאה? "אני מתכננת לעשות תואר שני", אומרת שרה צורי. "אבל הפעם בירושלים, זהו, בלי הנסיעות. אני עוד לא יודעת במה אבל חושבת שזה יהיה קשור למשאבי אנוש." שרה טוביה מתחילה עכשיו לחפש עבודה אחרי התואר, ומכריזה שהכי חשוב לה שזה יהיה מקום שיהיה משמעותי, עם תרומה אמיתית. גילי ורות מתכננות למצוא עבודה בתחום שלהן – וידאו ארט וריפוי בעיסוק. נאחל להן בהצלחה ותודה על כל הזמן איתנו.

חושבים שאתם מתאימים לצוות המוקדניות או לצוות הסטודנטים של המחלקה העסקית? מוזמנים לשלוח קורות חיים לשירה.