ענישה, בכל גיל ובמיוחד בגיל שנתיים, אינה מומלצת, כיוון שהיא לא נותנת לילד כישורים ומלמדת אותו מה לעשות במקום ההתנהגות שאינה רצויה. במקום זאת, היא מתמקדת במה שאסור או “רע” ולעיתים קרובות מעוררת רגשות של פחד, בושה או כעס אצל הילד – רגשות שאינם תורמים ללמידה אמיתית או להתפתחות רגשית בריאה. בנוסף, ענישה מגבירה התנגדות. במיוחד בגיל הרך, ענישה עלולה להוביל לתחושת תסכול אצל הילד ולפעמים אף להגביר את ההתנהגות הלא רצויה מתוך חיפוש תשומת לב או תחושת ניכור. ענישה גם עשויה להשפיע על הקשר בין ההורה לילד ולערער את תחושת הביטחון, שהיא הבסיס ללמידה ושיתוף פעולה אצל ילדים.

עונש לא מלמד את הילד שיש השלכה למעשים שלו, הוא נעשה מתוך כעס ולא מתוך הבנה ולכן גם אין למידה. יש דרך להציב גבולות לילדים בצורה שהיא נעימה ומכבדת ומלמדת אותם איך מצופה שיתנהגו.

אתם צודקים! הורים טובים מציבים גבולות בתחומים רבים. הגבולות קריטיים ללמידה ולהתפתחות של המתוק שלכם. עם זאת, פעוטות בגיל שנתיים עשויים לא להבין ענישה. פעוטות מבינים מהר יותר כאשר החוויה היא מיידית ומוחשית - מגע, קול, טעם ומראה. נסו להשתמש בחוויות מוחשיות כדי להסביר ולהציב גבול (גם כדי לאהוב): החזיקו את היד חזק כאשר הקטנצ'יק מנסה לחטוף, אמרו ''לא'' בקול ברור כאשר הוא מנסה לגעת במשהו מסוכן, תנו משהו טעים אחר כאשר הפעוט מנסה להכניס לפה חפץ שלא מתאים לאכילה, צרו קשר עין כאשר הוא מתעלם מקריאתכם, הרחיקו את החפץ שאתם אוסרים. העדיפו לחבק ולנשק על פני הבטחה לעתיד. נכון, כל אלה ידרשו מכם הרבה יותר אנרגיות משימוש במילים וצעקות, אך יביאו לשיתוף פעולה טוב יותר וללמידה מהירה יותר. שימו לב , רעיון הענישה דורש יכולת חשיבה שעדיין לא מפותחת אצל בני שנתיים. היכולת להבין סיבה ותוצאה בעתיד הרחוק. יכולת כזו תתפתח אצלו רק בסביבות גיל ארבע.

עונש הוא אף פעם לא אופציה טובה, בשום גיל. עונש מגיע מיאוש, מתסכול וחוסר מסוגלות של ההורה להתמודד עם הרגשות. תמיד תזכרו ילד שמרגיש טוב ישתף פעולה - כלומר, אם הוא לא משתף פעולה כדאי שאבין למה. וכדאי שאחשוב על דרך טובה ויצירתית ללמד אותו מה כן לעשות.

שיתוף פעולה יש להביא על ידי תחושת שייכות ותחושת מועילות. אשמח להרחיב בייעוץ פרטי.

עונשים אינם פתרון. אמנם אני לא יודעת מהו האתגר מולו אתם ניצבים אבל גיל שנתיים הוא גיל של בדיקת גבולות ואני ממליצה לשים דגש על סמכות הורית, כלומר לשמור על עקביות ולהישאר אסרטיביים מול הילד אך גם לתת מענה והכלה לרגשות שלו. והכי חשוב - לשים דגש שאתם תמיד אוהבים אותו, גם כשאתם כועסים.

ילד בן שנתיים מתחיל להבין איך עובד העולם ואנחנו רוצים לאפשר לו להתמודד עם הבחירות שלו ועם תוצאות טבעיות.

עונשים, אם יש בהם תועלת, שזה להשיג משהו כמו שקט, או לאכול.. אבל בפעם הבאה שוב יהיה צורך בעונש. עונש הוא סוג של ניצול כוח שבדרך כלל פוגע גם בילד וגם יחסים ולא מהווה חינוך לטווח ארוך. הדרך ליצירת שיתוף פעולה כרוכה בכבוד, הכלה והבנה וקל ומומלץ ללמוד אותה.

עונש הוא דבר משפיל שפוגע בילד וגורם לו להבין שרק באמצעות כוח משיגים דברים. ילד בגיל הזה נמצא בשלב התפתחותי בו הוא מנסה לבסס את הנפרדות מהוריו ממש כמו בגיל ההתבגרות. לכן לעיתים הגיל הזה נקרא "גיל שנתיים הנורא". בעזרת הדרכת הורים אפשר ללמוד כלים שבהם ניתן יהיה לתת לילד אפשרויות בחירה, לנהל משא ומתן, ללמד אותו לדחות סיפוקים וגם להציב לו גבולות בדרך מכבדת ומאפשרת.

היי, נשמע שהילד לא בוחן גבולות (אפילו שזה נראה ככה) אלא שמדובר בשלב התפתחותי של עצמאות. השלב שהוא הופך מתינוק שלא הייתה לו אפשרות לבחירה - לפעוט שיש לו מה להגיד. עונש אמנם עובד, אבל פוגע מאוד בקשר שלכם וביכולת של הילד ללמוד ולהתפתח. צריך ללמוד איך להבין את גיל שנתיים, הרבה הורים חווים אותו כ''גיל שנתיים הנורא''. לדעתי זה ''גיל שנתיים הנפלא'' אם רק מקבלים כלים איך לראות את זה אחרת ולומדים להבין את העולם של הילד.

פעם האמינו שעונש והרחקה הם כלים חינוכיים יעילים, אבל היום מבינים שקרבה, סבלנות ולמידה דרך הבנה הם הדרך הנכונה. בגיל שנתיים עונשים לא באמת עובדים, כי הילדים עדיין לא מבינים לגמרי את הקשר בין מה שעשו לעונש. במקום להעניש, כדאי להציב גבולות פשוטים וברורים, לחזק התנהגות טובה ולהציע פתרונות אחרים כשמשהו לא מתאים. חשוב גם לשים לב לרגשות של הילד, בעיקר לתסכולים ולעזור לו לבטא אותם וללמד אותו איך להתמודד. כך הילד ילמד בצורה חיובית, מתוך קשר וביטחון, ולא מתוך פחד או כעס.

גיל שנתיים זה גיל המרד וענישה לא תעזור. עונש בדרך כלל נעשה כתוצאה מכעס על הילד ואינו קשור להתנהגות הילד אלא נשלף מהמותן ללא מחשבה. אני תמיד מציעה לתת בחירה ולבחור את המלחמות. כשאין ברירה אפשר להשתמש בתוצאה הגיונית ולא בענישה. התוצאה ההגיונית היא ללא כעס והיא קשורה למעשה שהילד עשה.

עונשים לא עובדים, הם רק מחזקים את פערי הכוחות ביניכם לבינו ומעבירים מסר שלא מקדם אותו ואתכם. הילד זקוק לגבולות ברורים ואתם זקוקים לידע איך להעניק לו אותם. ממליצה בחום לפנות להדרכת הורים ולקבל כלים שישפרו את האווירה בבית ואת התקשורת שלכם עם בנכם. המון בהצלחה!