כאשר המחיר אינו פקטור, אני ממליץ על פינת אוכל מעץ מלא - היא תחזיק לאורך שנים רבות ותמיד ניתן לשפץ. אם הילדים לא קטנים ונושכים את השולחן אני ממליץ על צביעת לק בהתזה, זה כיסוי חזק לשולחן וזה דבר חשוב בפינות אוכל.

אני ממליץ על שולחן אוכל מעץ מלא מכמה סיבות: בעץ מלא אפשר לתקן במידה והרהיט נפגע. כאשר יש פורניר, לרוב לא ניתן לתקן. בנוסף עץ מלא הוא חזק יותר ועמיד יותר לאורך זמן.

בדרך כלל פינות אוכל עושים מפורניר עם קנטים מעץ, כי עץ מלא הוא יקר הרבה יותר וגם במשטח גדול הוא עלול להיסדק עם השנים, כי ידוע שהעץ כביכול "עובד" (כלומר, יכול לזוז) והרי משטח גדול זה בעצם הדבקות של מספר חתיכות של עץ ולכן עלול להיסדק עם הזמן.

עץ מלא הוא יותר כבד ויותר קשה ולכל הוא גם עמיד יותר מפורניר. כמובן שיש חשיבות גם לסוג העץ: הנפוץ ביותר אצלנו בארץ הוא עץ אלון, שנחשב לעץ קשה ויפה. יש גם אגוז אפריקאי או אמריקאי, שהם עם אותם התכונות כמו האלון, אבל בצבעים שונים. החיסרון שיש לעץ מלא הוא שהעץ מתרחב ומתכווץ בשינויי מזג האוויר, אומנם מעט - אבל הוא בהחלט יכול להתבקע עם הזמן. לכן היום, הרבה נגרים (ואני ביניהם) מעדיפים לייצר שולחנות מפלטות של עץ תלת שכבתי, זאת טכנולוגיה שהיא טובה יותר מפורניר ומעץ מלא, כי מצד אחד העץ לא יכול להתבקע ומצד שני הוא עבה ולא יכול להיפגע כמו פורניר.

בעיקרון אני מעדיף לעבוד עם עץ מלא בפינות אוכל. העניין בעץ מלא הוא, שחשוב להקפיד בבחירת חומר הגלם, שהעץ יהיה יבש ושהיצרן ירכוש אותו מסוחר רציני. בכל מקרה חשוב לדעת שעץ מלא תמיד עובד, כלומר: מתכווץ ומתרחב בהתאם למזג האוויר ולתנאי הלחות בבית. בעיניי, זה אחד הדברים שיפים בעבודה עם חומר כזה. אני חייב לציין שלפורניר יש גם את האיכויות שלו, שאחת מהן היא היכולת שלו למנוע את התנועה שיש לעץ המלא. עם פורניר אפשר לעשות גם דברים נהדרים מבחינה עיצובית, וגם עלותו לעתים זולה יותר. יש מוצרים שונים שקוראים להם פורניר וכדאי להבין אותם לפני שיוצאים לעבודה. שורה תחתונה, הכי חשוב להתחבר לבעל מקצוע שסומכים עליו וביחד עם הלקוח, להבין מה הכי נכון לצרכיו.

כשמדובר בפינות אוכל ושולחנות, עץ מלא הוא חזק יותר, עמיד יותר וגם מראה יפה יותר מהפורניר.

בשולחנות אוכל אני ממליץ על עבודה עם עץ מלא. פורניר יכול להתנפח במגע עם נוזלים ויכול להיגרם נזק, לעומת זאת עץ מלא ניתן לליטוש וצביעה מחדש.

עץ מלא עדיף מפורניר במשטחי עבודה כמו שולחנות, איים, דלפקים וכו' מכיוון שהוא עמיד יותר לאורך זמן, נראה ומרגיש יותר טוב ואיכותי ותמיד ניתן לחידוש או תיקון לעומת פורניר שזו שכבה דקה של עץ. בנוסף, את העץ המלא אפשר לשייף ולצבוע מחדש במקרה של שריטות, מכות או דהייה של הלכה והוא יחזור להיות כמו חדש.

עץ מלא הוא מאוד ורסטילי ובעל עמידות לשנים ארוכות מאוד. בנוסף, תמיד אפשר יהיה לשנות לשולחן את הצבע במידה ורוצים.

אני תמיד מעדיף עץ מלא. הוא חזק, עמיד, מראה טבעי, ומחזיק לאורך שנים, במיוחד כשמורחים אותו בלכה איכותית נגד שחיקה לשמירה על העץ לטווח ארוך. כמו כן אם רוצים לחדש את פינת האוכל בעוד כמה שנים, אין בעיה ללטש את העץ ולהחזיר לו את המראה הטבעי.

למעשה פורניר הוא שכבה דקה של דוגמה של עץ (ממש כמו נייר) שמיושמת על לביד. כך למעשה אפשר לבחור דוגמה של עץ מאוד יקר ולהוזיל אותה כיון שרואים רק את הדוגמה. החסרון של ציפוי פורניר הוא שהוא מאוד דק, ואם רוצים לשייף או להקציע זה לא אפשרי, כיוון שדוגמה תיהרס ותהיה חדירה ללביד. עץ מלא תמיד יהיה יקר יותר. חשוב לציין שעץ הוא דבר חי ולכן גם לאחר יבוש מלא או עלול לזוז ולהשתנות מכיוון שהוא סופג לחות, חום וקור משפיעים על התכווצות והתרחבות החומר. היתרונות הם שהרהיט עמיד לאורח שנים, גם במידה והוא זז או יש שריטות וכתמים אפשר להביא אותו לנגר הקרוב או לקנות מלטשת ולשייף או להקציע והוא יראה כמו חדש. צריך לדעת לעבוד עם עץ טבעי כדי למנוע כמה שפחות תזוזה במהלך השנים.

עץ מלא עמיד יותר לאורך שנים וקל יותר לתיקונים.

לפינת אוכל הכי טוב זה להדביק פורניר על סנדוויץ' ליבנה ולהתיז לכה דגם p t - זוהי לכה חזקה ועמידה מאוד וגם הטקסטורה שלה הרבה יותר אחידה ומרשימה מאשר עץ מלא. החיסרון של עץ מלא: יש לו פעילות והוא יכול להתעקם ולהשתנות ממזג אוויר קיצוני של חום וקור. גם במראה; פורניר יותר אחיד במראה ויותר אלגנטי וכמובן, כמו שציינתי, אם מדביקים אותו על סנדוויץ' ליבנה, זה חזק מאוד ויכול להחזיק מעמד גם לאורך שנים.