את התשובה נחלקת ל 2 חלקים, בהתאם לנסיבות וסוג הפעילות העסקית: סעיף 17 לפקודת מס הכנסה מגדיר את עקרון היסוד בסוגיית ניכוי הוצאות לצורכי מס, עקרון ההקבלה בין הוצאות להכנסות וקובע כי הוצאה תותר בניכוי אך ורק במידה והיא הוצאה לשם יצור הכנסה באותה שנת המס. מצד אחד ניתן לטעון כי אכן מדובר בהוצאה מוכרת שכן את הבגדים שאנו רוכשים אנו לובשים במהלך הפעילות העסקית שלנו והם נדרשים לנו בכדי לייצר את ההכנסה. מצד שני, הבגדים שאנו רוכשים יכולים לשמש אותנו גם לפעילות שאינה נדרשת בייצור הכנסה, כלומר: אנו לובשים אותם גם מחוץ לשעות העבודה או מחוץ לעסק. הגדרת בגדי עבודה בפקודת מס הכנסה כוללת: בגדים, לרבות נעליים, שנועדו לשמש לצורכי עבודה ומתקיים בהם אחד מאלה: ניתן לזהות באופן בולט, השתייכות לעסקו של הנישום. כלומר: ישנו לוגו, סמל העסק המוטבע על הבגד. ע”פ דין חובה על הנישום ללבוש בגד זה. הגדרת בגדי עבודה לפי פקודת מס הכנסה מגדיר לנו 3 מצבים בהם ההחלטה האם הוצאות הביגוד יוכרו באופן מלא או חלקי: 1. ביגוד המשויך באופן מלא לעסק – כאשר נדרש מהעובד או מבעל העסק ללבוש ביגוד / מדי עבודה המשויך באופן מלא לעסק, נושאים לוגו של העסק ומשויכים באופן ברור לפעילות העסקית של העסק. הרי שהוצאות הביגוד יהיו מוכרות באופן מלא. המע”מ בגין הוצאות אלו יוכר אף הוא בשיעור מלא. 2. ביגוד שהינו הכרחי לסוג העיסוק – ישנם סוגי עיסוק אשר ע”פ דין מחייבים לבוש המשויך למקצוע. לדוגמא: גלימות לעו”ד, מדים לעובדי אבטחה, חלוקים לרופאים, סרבלים, נעלי בטיחות לעוסקים בשיפוצים ובנייה, נעליים מונעות החלקה לטבחים וכיוב’. במקרים אלו, כיוון שבעל המקצוע מחויב ללבוש בגדים אלו והנחת המוצא היא שבגדים אלו לא ישמשו אותו מחוץ לשעות הפעילות העסקית, כל ההוצאה תוכר לצרכי מס. המע”מ בגין הוצאות אלו . 3. ביגוד יום יומי – ביגוד יום יומי הוא ביגוד אשר אינו משויך באופן מלא לעסק ואינו מחויב לבישה ע”פ דין, אולם – בעל העסק עדיין מחויב ברכישתו כחלק מעיסוקו. ניתן לומר כי ביגוד יום יומי הוא ביגוד שכולנו נדרשים ברכישתו אולם אנו יכולים להשתמש בו גם לשימוש פרטי מחוץ לשעות הפעילות העסקית. הגדרת ביגוד יום יומי כוללת: חולצות, מכנסיים, עניבות, חליפות וכיוב’. עמדת מס הכנסה בנושא ביגוד יומיומי היא שניתן להכיר ב 80% מההוצאה, המע”מ לא יוכר בסוג ביגוד זה. לכן, בכל פעם שאתם רוכשים פריט ביגוד כלשהו ואתם רוצים שירשם כהוצאה עסקית, עצרו לשנייה ושאלו את עצמכם: האם הבגד באמת נדרש לייצור הכנסה? אני מניח שברוב המקרים אתם תדעו את התשובה. חשוב גם לזכור כי למרות שניתן להכיר בחלק מהוצאות הביגוד, צריך תמיד לשמור על פרופורציות בין הוצאות הביגוד לסך המחזור העסקי וזאת ע”מ להימנע מבירורים ושאלות מיותרות מפקיד השומה. אשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה. תתחדשו!

ביגוד הנושא סמל או לוגו יכול להיות נחשב הוצאה מוכרת אבל רק באופן חלקי.

נדרוש הוצאה מוכרת לביגוד בהיקף ובהתאמה לאופי הפעילות העסקית.

80% מההוצאה על ביגוד ללא לוגו, המשמש גם לשימוש פרטי וגם לעסק יוכר כהוצאה מוכרת ובלבד שניתן לזהות בהם באופן בולט השתייכות לעסקו של הנישום, למעט הלבשה תחתונה וביגוד ספורט שלא תוכר כלל.

אם מדובר במקצוע המחייב ביגוד מסוים - הוא יחשב כהוצאה מוכרת.

לטענת מס הכנסה, ביגוד ייחשב להוצאה מוכרת רק עם יש עליו לוגו של העסק, או שמדובר בביגוד מיוחד שנועד רק לעסק ולא לשימוש מעורב גם ליום יום וגם לעסק. בפרקטיקה מקובל להכיר חלק יחסי של ההוצאה.

ביגוד המשמש לצרכי עבודה שניתן לזהות בו באופן בולט את ההשתייכות לעסק או שעל פי דין קיימת חובה ללובשם אך ניתן לשימוש יום יומי ייחשב כהוצאה מוכרת באופן חלקי של 80%. אם ניתן להשתמש רק לצרכי עבודה יוכר 100%. בכל מקרה אחר לא תוכר ההוצאה.

בתקנות מס הכנסה ניכוי הוצאות מסויימות תשל"ב 1972 נתון ש-80% מהוצאות ביגוד המשמשות את העסק יוכרו. ההוראה הכללית מתייחסת אלייך שכן אין לוגו ואין חובה על פי דין ללבוש את הבגדים (בשונה מעו"ד) בעסק אזי יחשב כהוצאה מוכרת רק באופן חלקי של 80%. כאמור מיותר שלא לציין שבמידה והיית מדפיסה לוגו על החליפה אזי היית יכולה לקבל הכרה מלאה בהוצאה. חשוב להדגיש שההכרה בהוצאה תוכר גם לשכירים ולא רק לעצמאיים.

תלוי אם הביגוד הינו לצורך העסק, לדוגמה חולצה ממותגת של העסק, תוכר באופן מלא.

ככלל ביגוד הנחשב להוצאה מוכרת הוא ביגוד שאינו יכול לשמש לאירועים פרטיים. ההנחה היא שעם בגד עם לוגו בולט וברור של העסק אנשים לא ילכו לחתונה או לאירוע. בגד ללא לוגו לא אמור להיות מוכר בכלל, ולדעתי יש להפעיל שיקול דעת על סוג העסק וסוג הבגד ובהתאם להחליט על הכרה חלקית.

מדובר רק במקצוע שמחייב ביגוד ייצוגי. לדוגמה, עורכי דין נדרשים להופיע בבית המשפט עם לבוש ייצוגי. אחרת, רק ביגוד עם לוגו יחשב להוצאה מוכרת.

רק גלימות לעורכי דין, נעליים חסינות אש וסרבלים עליהם יש את לוגו החברה יוכרו באופן מלא. כל שאר הביגוד ייחשב כהוצאה מוכרת באופן חלקי של עד 80% מההוצאה לצורך מס.

מס הכנסה הגדיר בצורה ברורה את נושא ההוצאה המוכרת בגין ביגוד - הוצאות ביגוד שלא ניתן להשתמש בו לשימוש פרטי (למשל גלימות עו"ד, סרבל טייסים וכו') - מוכרות באופן מלא. הוצאות ביגוד שניתן לעשות בהם שימוש גם שלא לצורכי עבודה שניתן לזהות בהם באופן בולט את ההשתייכות לעסק - יותר לניכוי 80% בלבד מההוצאה. לא ניתן יהיה לקזז מע"מ. אני בדעה שבעסקים מסויימים חליפות רשמיות ניתן לשייך לעסק באופן בולט. יש לשים לב שההוצאה המוכרת פרופוציונאלית למחזור המדווח.

מקובל להכיר בשני שליש במע"מ וב-80% למס הכנסה כהוצאה מוכרת על ביגוד.