אם פעם הייתם צריכים לחלוק צעצוע עם אח שלכם, ששייך לשניכם במידה שווה, אתם יודעים כמה זה קשה. תארו לכם שהייתם צריכים לחלוק דירה... אז את הבעיה הזו פותר הסכם שיתוף.

מספר אנשים שחולקים יחד בעלות על חלקת קרקע נקראים "בעלים במושע". זה קורה בעיקר בדירות שעברו בירושה, בבתים דו-משפחתיים, בבניינים משותפים ועוד. אם לא נחתם "הסכם שיתוף מקרקעין", כל אחד מהבעלים השותפים מחזיק זכויות בכל חלק של הנכס. מה הבעיה עם זה? שכל שינוי שמישהו ירצה לעשות בנכס, יצטרך את אישור כל השותפים. משם, הדרך לריבים וסכסוכים בבתי משפט היא קצרה.

כלומר, בעלים במושע צריכים אישור מכל השותפים כדי להוציא היתר בנייה, למכור את הנכס,  להשכיר את הנכס וכו'. לכן בנכסים כאלה יש הרבה עבירות וחריגות בנייה (שכל הבעלים יכולים להיפגע מהן מבחינה משפטית), קושי לקבל משכנתא מהבנק, הפחתה בשווי הנכס (כי מי ירצה להיכנס לכזה בלאגן) ועוד.

בהסכם שיתוף במקרקעין, הבעלים יושבים ומחליטים יחד על ההתנהלות של כל אחד בנכס, ובעצם מחלקים אותו ביניהם. הבעלים מסכימים על:

 החלוקה הפיזית המדויקת של המגרש בין השותפים.

 האפשרות של כל שותף לשעבד למשכנתא רק את החלק שלו.

 ההתנהלות מול היתרי בנייה – האם צריך אישור של כל שותף לכל תכנית בנייה או שהשותפים מסכימים מראש לכל תכנית.

 האפשרות של כל שותף למכור את חלקו לאדם אחר בעתיד, עם הסכמה של השותפים או בלי.

אחרי חתימת הסכם השיתוף, חשוב לרשום אותו גם בטאבו, כדי שכל רוכש עתידי יהיה מודע לקיומו ויחייב גם אותו.

חשוב לדעת שב"הסכם שיתוף" הבעלים עדיין שותפים בכל הקרקע, אבל מסכימים על חלוקה מסוימת ביניהם. לכן לפעמים עדיף לבצע פרצלציה - חלוקה מוחלטת של הקרקע והפסקת השותפות. בבתים משותפים, לדוגמה, מבצעים רישום בית משותף.