זכות שימוש במקרקעין היא מושג משפטי המתאר את האפשרות של אדם או גוף להשתמש בנכס מקרקעין מסוים, גם אם הוא לא הבעלים הרשמי שלו. הזכות הזו מעוגנת בחוק המקרקעין, ומאפשרת שימושים שונים בנכס, בהתאם לסוג הזכות.

יש כמה סוגי זכויות שימוש במקרקעין:
 בעלות: הזכות החזקה ביותר, שמעניקה לבעלים את הזכות להחזיק, להשתמש, למכור, להעביר או לשעבד ולעשות כל דבר בנכס, בכפוף לחוק.
 חכירה: זכות שימוש ארוכת טווח, שבה אדם או גוף מקבל את הזכות להשתמש בנכס לתקופה ממושכת, לרוב מעל 25 שנה, ובדרך כלל תמורת תשלום.
 שכירות: זכות שימוש קצרת טווח, מאפשרת שימוש בנכס לתקופה מוגדרת, תמורת תשלום. למשל: דייר ששוכר דירה לשנה אחת, עם חוזה שכירות.
 רישיון שימוש: רישיון שימוש הוא זכות חוזית בלבד, המאפשרת שימוש מוגבל בזמן ובאופן (ולא זכויות קנייניות) בנכס אחר, וניתנת לביטול בקלות יחסית. למשל: בית קפה שקיבל רישיון שימוש להציב שולחנות וכיסאות על מדרכה ציבורית, אבל העירייה יכולה לבטל את האישור בכל זמן.
 זיקת הנאה: זכות לשימוש מוגדר במקרקעין של אחר. זכות זו נרשמת בטאבו, ובדרך כלל לא מוגבלת בזמן. למשל במקרה שלאדם יש שטח בלי גישה לכביש, יש לו אפשרות לקבל "זיקת הנאה" - זכות לעבור דרך השטח של השכן שלו כדי להגיע לכביש.