נתחיל במה לא נחשב להרדמות עצמאית:

 כשהתינוק נרדם על הידיים או על השד במהלך הנקה.

 כשהתינוק נרדם במיטה שלו באמצעות טפיחות או ליטופים.

 כשהתינוק נרדם כשאתם לידו בחדר, גוללים בנייד ועושים קניות מיותרות בחושך.

כל אלה הן דרכים פופולריות של הורים להרדים את התינוקות שלהם. וזה לא שהן לא טובות, אלא שהן בהחלט לא נחשבות הרדמות עצמאית ויותר מזה, הן גורמות לתינוק שקם בלילה לקרוא לכם לבוא להרדים אותו.

שוב. ושוב. ושוב. ושוב. ושוב. הבנתם את העניין.

 הרדמות עצמאית אמיתית היא כאשר התינוק נרדם במיטה שלו, ללא עזרה וללא נוכחות שלכם בחדר.

כלומר, הוא מונח במיטה כשהוא ער, אתם יוצאים מהחדר והוא נרדם בכוחות עצמו, ללא בכי. נשמע לכם מופרך? תכף תראו איך עושים את זה, אבל רגע לפני כדאי שתדעו שהניובורן שלכם עדיין לא מסוגל להירדם באופן עצמאי.

בחודשים הראשונים שלאחר הלידה התינוק לא יודע להירדם לבד - הוא לא מקשר בין תחושת העייפות שמציקה לו לבין השינה וזקוק לעזרה חיצונית כמו נענוע, ליטוף, נידנוד וכו' כדי להירדם... ייעוץ שינה תלוי במידה רבה במסוגלות של התינוק להרדמות עצמאית ולכן נהוג לחלק אותו ל-3 שלבים:

 ניובורן עד 3-4 חודשים - שלב בו אין לתינוק מסוגלות ללמוד איך להירדם לבד. יחד עם זאת, מומלץ להימנע כמה שאפשר מהרדמה של הניובורן בעזרת גורמי תלות ולהרגיל אותו להירדם במיטה שלו, עם עזרה שלכן כמובן.

 5-6 חודשים עד שנה וחצי בערך - שלב בו מתפתחת היכולת הפיזיולוגית של התינוק להירדם באופן עצמאי ומומלץ מאוד ללמד אותו הרדמות עצמאית כמו שמלמדים כל מיומנות נרכשת אחרת. לימוד נכון בחודשים הראשונים מביא להרגלי שינה טובים בהמשך.

 פעוטות מגיל שנה וחצי והלאה - אם הגעתם לשלב הזה מבלי שהתינוק יודע להירדם באופן עצמאי, זה כבר פחות קשור לייעוץ שינה לתינוקות. מהרגע שהתינוק יודע לתקשר ומבין מה אתם אומרים לו, לימוד השינה נעשה באופן מילולי. לרוב יועצת שינה לילדים היא גם מדריכת הורים שתדריך אתכם איך לשפר את היחס של הילד לשינה (ולמיטה שלו).

 ייעוץ שינה לא תלוי רק בגיל התינוק, אלא גם בכם, ההורים! כדי להצליח לעבור את התהליך בהצלחה אתם צריכים פניות רגשית, סבלנות, נחישות ושיתוף פעולה בין בני הזוג (או כל מבוגר אחר השותף לתהליך ההרדמה).

הירדמות שאינה עצמאית היא הירדמות עם תלות כלשהי: האכלה (הנקה או בקבוק), ידיים, נענוע, עגלה, אוטו, ליטופים, נוכחות של אחד ההורים בחדר אפילו ללא מגע או קול. תינוקות שרגילים להירדם על הידיים, עם בקבוק ועוד, יבקשו את העזרה הזו שוב ושוב בכל התעוררות לילית בסיום של מחזור שינה, כדי לחזור לישון. ברגע שננתק את גורמי התלות, והם ידעו להירדם בכוחות עצמם במיטה שלהם - הם יגיעו לשינה רצופה בלילה.

אלה גורמי התלות הנפוצים ביותר:

 האכלה: הירדמות בזמן הנקה או בזמן האכלה מבקבוק.

 נענוע: על הידיים, בעגלה, ברכב, על כדור פיזיו ועוד.

 גורם חיצוני: טלוויזיה, מובייל, מוזיקה, שיר וגם מוצץ שהוא לא לוקח בעצמו.

 מגע: תינוק שנרדם עם מגע כמו ליטוף, טפיחות, החזקת יד ועוד.

 נוכחות: כאשר ההורה נמצא בחדר עם התינוק, לצד מיטתו.

 מחקרים מראים שילדים שלא לומדים הירדמות עצמאית מגיל קטן, צפויים לפתח בעיות שינה ולשמר את התלות בהורים לצורך הרדמה עד גיל מאוחר.

הדרך להירדמות עצמאית אצל תינוקות, ובעיקר תינוקות שרגילים להירדם בעזרת גורם תלות, היא הדרגתית.

אי אפשר לנתק אותו בבת אחת מכל גורמי התלות, להניח אותו במיטה ולצפות ממנו להירדם. אלא לקשר את המיטה לשינה ולעזור לו להיפרד אט אט מכל העזרות שאנחנו מגישים לו:

 בהתחלה מפרידים בין האכלה לשינה.

 לאחר כמה ימים מניחים את התינוק במיטה וטופחים לו בעדינות על הטוסיק עד שנרדם.

 בהמשך מורידים גם את הטפיחות והמגע ורק יושבים ליד המיטה שלו.

 בסיום תהליך שינה (שלוקח בין חודש לשלושה חודשים) יוצאים מהחדר לגמרי ומשאירים אותו להירדם בכוחות עצמו.

 בתהליך לימוד הרדמות עצמאית חשוב להימנע מלתת לתינוק לבכות ללא מענה, מה שיכול לגרום לחרדת נטישה. המטרה בתהליך היא שהתינוק יידע שאתם תמיד פה כשהוא צריך אתכם.

הדבר החשוב ביותר בדרך אל ההירדמות העצמאית הוא התמדה - היו עקביים, סמכו על עצמכם ועל התינוק שלכם וזכרו שזה לטובתו 

20% מהתינוקות נולדים עם היכולת להירדם בכוחות עצמם. אם אתם לא ההורים של אותם עשרים אחוז, יכול להיות שאתם זקוקים ליועצת שינה שתעזור לכם. בדיוק בשביל זה הכנו לכם רשימה של יועצות שינה מומלצות, המדורגות לפי חוות דעת של הורים קודמים (שהיו עייפים בדיוק כמוכם). אז שיהיה בהצלחה וחלומות פז