כאשר אדם נפטר מבלי להותיר צוואה, החוק מחלק את הרכוש שלו כך שחצי ממנו יקבל בן/בת זוגו, והחצי השני יחולק בין ילדיו. טוב ונוח? לא כל כך. במצב כזה, האלמן או האלמנה יכולים לחוות הקפאה של חשבון הבנק עד העברה של מחצית הכספים לילדים, פינוי מהדירה לצורך מכירתה וחלוקת הרווח בינם לבין הילדים, ועוד כל מיני מצבים שלא נעים לחוות בגיל זקנה, או בכל גיל. בגלל שברוב המקרים אין לנו דרך לדעת מי מבני הזוג ילך לעולמו קודם, בני זוג רבים בוחרים לערוך יחד צוואה הדדית.

צוואה הדדית נכנסת לתוקף כשאחד מבני הזוג נפטר, וקובעת את אופן חלוקת הרכוש בצורה אחרת מהחוק. אפשר לקבוע בה שכל הרכוש עובר לבן הזוג החי, ויעבור לילדים רק כאשר גם הוא או היא ילכו לעולמם. אפשר לקבוע שרק רכוש מסוים יעבור לילדים ובן הזוג יקבל את השאר. אפשר להגביל את השימוש של בן הזוג החי בעיזבון, או לא להגביל כלל. בצוואה הדדית אפשר ליצור בעצם כל הסכם שמתאים לכם אישית.

זו צוואה נוחה מאוד, אבל יש לה חסרון אחד בולט - אפשר לשנות אותה או לבטל אותה רק כאשר שני בני הזוג עדיין בחיים ובמצב קוגנטיבי תקין. כאשר אחד מהם נפטר, היא נכנסת לתוקף, ולא ניתן לשנות בה כלום (אלא אם ניסחתם בצוואה תנאים ברורים שבהם ניתן לשנות אותה גם לאחר המוות של אחד מבני הזוג).